בכל שנה, בדרך כלל בימות הקיץ, נוסעות משפחות חדשות מן הארץ לשליחות בחו"ל. המשפחות הללו הן חלק מתופעה גדלה והולכת של נסיעת ישראלים לעבודה, ללימודים או להשתלמויות בחו"ל, אשר מתעצמת עקב ההתפתחות הגלובלית ומוערכת באלפי יחידים ומשפחות בשנה.
תקופת הנסיעה הממושכת יכולה להיות תקופה נפלאה ומעשירה מאד למשפחה הנוסעת, אולם לקראת הנסיעה גם עולות שאלות רבות ושונות, להלן ריכוז קטן שלהם:
כיצד חווים הילדים את המעבר?
כל מי שעומד בפני החלטה על יציאה ממושכת לחו"ל חושש, מן הסתם, מהשפעת המעבר על ילדיו, ובמיוחד אם מדובר בילד בעל צרכים מיוחדים מכל סוג שהוא, אשר לא ברור שמענה זהה למה שהוא מקבל בארץ הוא יוכל לקבל בתקופת השליחות בחו"ל (ליקויי למידה, אוטיזם וכדומה). אחת המשמעויות של המעבר היא ניתוק הילדים משגרת החיים לה הם מורגלים וממסגרות מוכרות כמו גנים ובתי ספר. מסתבר שכאשר למועמד לשליחות ילדים לפני גיל בית ספר, ההסתגלות למקום הזר קלה יותר, לעומת מועמד אשר יש לו ילדים גדולים שצריכים להתאקלם ולהיקלט בבתי ספר חדשים, למצוא חברים חדשים ולהתאים עצמם לפעילויות חברתיות חדשות. קושי זה מתגבר בעיקר בקרב בני נוער בשלב ההתבגרות. חוסר הוודאות לגבי יכולת ילדיהם להשתלב בבתי ספר חדשים בארץ המארחת, גורם לחלק מההורים ללבטים והתחבטויות קשות.
ואכן, תקופת השליחות לפחות בתחילתה היא תקופה לא פשוטה לילדים אשר עוברים במהלכה שינויים כגון רכישת שפה זרה וחברים חדשים. כמעט בכל משפחה ישנו ילד אחד או יותר בגילים שונים החווים את תקופת ההסתגלות הראשונית כמצב משברי, בין בהיפגשם בתרבות הזרה ובין בחזרתם הביתה. לעתים תגובותיהם של הילדים הן קיצוניות: כך, למשל, ילד אשר שתק בכיתה לאורך שנה שלמה, או ילד אשר בכה במשך חודשים בגן. ועם זאת מתקבל הרושם שעם קצת אורך רוח וסבלנות, רובם של הילדים מסתגלים בסופו של דבר ואפילו מסתגלים היטב וכי אין בדרך כלל השפעות ארוכות טווח של הקשיים מן התקופה הקשה הזאת על התפתחות הילדים בהמשך.
נראה שכדאי מאד להכין את הילדים לקראת הנסיעה ולשתף אותם במה שאמור לקרות להם. לדאוג שיהיו שותפים פעילים בתכנונים (למשל להראות להם תמונות של המקום) ובקניות של הדברים לבית. לדבר אתם שוב ושוב על מה שאמור לקרות להם בביה"ס, גם להכין אותם לקראת הקשיים (למשל להכין אותם לכך שלא יכירו אף אחד, שהשפה תהיה חדשה ועוד).
מה באשר להסתגלות בין הזוג הנלווה לנוסע לשליחות?
אחד הגורמים העיקריים שעשויים להשפיע על הצלחת המועמד לשליחות, הוא אופן התגובה של בן הזוג למשימה. מחקרים מראים שכאשר בן הזוג הנלווה מגיב בצורה שלילית כלפי הנסיעה קטנים סיכויי הנוסע לשליחות להצליח בביצועיו ובמשימתו. תגובת בן הזוג הנלווה חשובה למועמד לשליחות, וכאשר הוא יחשוב או ירגיש שבן הזוג או שמשפחתו תסבול, הוא יעדיף את טובת בן הזוג וייאלץ לוותר על המשימה, או לחילופין להפסיק אותה באמצע.
כל אחד מבני המשפחה יכול לסבול מקשיי התאקלמות, אולם קושי זה חזק יותר אצל בן הזוג המלווה. בעוד הנוסע לשליחות מתמודד עם הקושי במסגרת עבודתו, שאותה הוא מכיר ושבה הוא יכול לקבל תמיכה מעמיתיו לעבודה, בני הזוג מתמודדים עם הקשיים בחיי היומיום. כאשר הוא עסוק רוב הזמן בהתאקלמות בעבודתו החדשה, כל נטל ההתארגנות הכרוך בדאגה לבתי ספר לילדים, קבלת השירותים הציבוריים למיניהם, סידורי תחבורה וכדומה, "נופל" על בן הזוג מול אוכלוסיה זרה לחלוטין וללא תמיכה כלשהי.
כאשר לבן הזוג המלווה יש קריירה משלו שנפגעת מעצם המעבר, גדל הקושי. ברוב המקרים נאלצים בני הזוג המלווים לוותר על הקריירה, והדבר גם כרוך בוויתור על מקור הכנסה. אם קודם התבססה הכנסת המשפחה על שתי משכורות, הרי שמעתה היא תתבסס על משכורת אחת. היות שהקריירה טומנת בחובה את מימוש הפוטנציאל האישי ומשמעות החיים ("העבודה למבוגר היא כמו משחק לילד") היא מהווה רכיב משמעותי בתוך הזהות העצמית ועל כן אובדנה משפיע על תחושת הערך העצמי. קיימת חשיבות רבה לכן לכך שבני הזוג המלווים יאתרו מראש כל אחד בהתאם לסגנונו ולאופיו משמעות חדשה כלשהי אותה ירצו לצקת לתוך חייהם בתקופת השהייה בחו"ל (לימודים, התנדבות ,ילד נוסף או כל תעסוקה אחרת), אחרת קיימת תחושה לא נעימה של הקרבה וויתור.
קושי נוסף ולא מבוטל שאתו על בן הזוג המלווה להתמודד, הוא הריחוק מהמשפחה ומהחברים. בעוד הנוסע לשליחות מבלה את רוב זמנו בעבודה, המשפחה, ובעיקר בן הזוג המלווה, נמצאים רוב הזמן בבידוד ובריחוק ממשפחה ומחברים, ללא כתף תומכת ויד מנחמת בשעת הצורך, מה שמקשה עוד יותר על המעבר למדינה החדשה
מחקרים מראים שכאשר מדובר בגבר אשר מלווה את בת זוגו לתפקיד בחו"ל הרי שקשייו של גבר מלווה רבים וגדולים מקשייה של בת זוג מלווה.
בני זוג המלווים בת זוג זקוקים לתמיכה רבה יותר וחשים צורך כי יינתנו להם במיוחד תמיכה וייעוץ הקשורים בקריירה. הכוונה לאפשרויות התעסוקה במקום החדש, היתרי אישור עבודה, יצירת מקום עבודה, או כל פעילות אחרת בתחום הקריירה אשר תאפשר להם התפתחות עתידית כלשהי ותועיל להם בהווה או בעתיד. כמו כן נמצא שהם זקוקים יותר לתמיכה רגשית מן הנשים למרות שתמיכה זו הנה פחות בנמצא. אמנם הוכח כי לבני זוג גברים קשה יותר להתמודד עם היותם בני זוג נלווים מאשר לנשים, אולם לא הוכח כי בני זוג גברים מתקשים יותר בהסתגלות לסביבה הזרה.
מה עושה תקופת השליחות לזוגיות?
מדוע אנו שומעים על גירושים לאחר השליחות או על האישה הלוקחת את הילדים, חוזרת ארצה במהלך השליחות והבעל נשאר שם?
לתקופת ההשתלמות ישנה השפעה על חיי הזוגיות. שני דברים מרכזיים אשר משפיעים על חיי המשפחה קורים בתקופה זו: א. המשפחה כולה חווה קשיי הסתגלות (כולם ביחד וכל אחד לחוד).
ב. המשפחה נמצאת יותר זמן ביחד (הן משום שאין משפחה מורחבת ובדרך כלל גם לא קהילת חברים ענפה מסביב, והן משום שיש יותר שעות פנאי לכולם).
למצבי שינוי אלה ישנה השפעה על מערכת היחסים הזוגית והיא יכולה לבוא לידי ביטוי באחת מארבע הדרכים הבאות:
קרבה ושיפור ביחסים - כאשר בני הזוג מגיעים לתקופת ההשתלמות בחו"ל עם מערכת יחסים טובה, הרי שהקשיים שמסביב יכולים ליצור מערכת זוגית ומשפחתית קרובה מתמיד. כולם זקוקים לתמיכה ולאהבה בתקופה זו, והידוק היחסים מספק את האפשרות להתגבר ביחד על קשיי הסתגלות.
שמירת הסטאטוס-קוו דפוס זה מתרחש כאשר קיימים יחסים זוגיים תקינים בין בני הזוג, אולם חסרה הקרבה המיוחדת אשר מביאה לעתים ההתמודדות המשותפת עם הקשיים החדשים.
הידרדרות ביחסים -מצב זה מתרחש כאשר קיימת תחושה של ריחוק בין בני הזוג. כל אחד מהם נכנס לתקופת מעבר בעקבות קשיי ההסתגלות, ובולטת ההפרדה בין "ההסתגלות שלו" ל"ההסתגלות שלה".
הידרדרות דרמטית ביחסים- תהליך ההסתגלות הקשה עלול להעלות על פני השטח ולהביא לידי החרפה מתחים ובעיות אחרות שהיו קיימות במשפחה, אפילו עד סכנת פירוד. לדוגמה כאשר אחד מבני הזוג עובד ואילו לשני אין תעסוקה עשויה להתרחש חזרה לחלוקת התפקידים המסורתית על פי מין, אשר פוגעת במערכת היחסים השוויונית ויוצרת חוויה של תלות כספית ורגשית של בן הזוג האחד באחר.
תקשורת פתוחה בין בני הזוג עשויה לקדם את ההסתגלות ולהוות מקור משמעותי לתמיכה ולסיוע לשני הצדדים המעורבים.
ומה לגבי גיוס המשפחה המורחבת לעזרה?
תקופת השליחות נתפסת לעתים כהפוגה מסוימת במציאות ישראלית מאוד של מחויבויות משפחתיות (סוף שבוע אחד אצל ההורים שלו, סוף שבוע שני אצל ההורים שלה וחוזר חלילה),אולם במקביל מתקבל הרושם כי דווקא למשפחה המורחבת הנשארת בארץ תפקיד משמעותי מאוד בתקופת השליחות וגם עובדה זו משקפת מציאות מאד ישראלית ושונה מלאומים אחרים:
"מדי פעם, בחגים ובימי ההולדת, שלחו הוריהם של עופרה וגדי חבילות מן הארץ, ועופרה נהגה לצחוק ולומר: "פעם שלחו לארץ חבילות מאמריקה..." אולם היא חיכתה לחבילות הללו בקוצר רוח: לתמונות, למכתבים, למתנות הקטנות, לשקיות הבמבה ולניחוחות של הבית. היא חיה מחבילה לחבילה והתרפקה על הבית בגעגועים".
"היות ושנינו רופאים שהגענו להשתלמות ויש לנו ארבעה ילדים, נזקקנו לעזרה רבה. השנתיים חולקו אצלנו לארבע חלקים. בכל חצי שנה באה סבתא אחרת מן הארץ וטיפלה בילדים בזמן שאנחנו עבדנו".
"גלעד הגיע לקליפורניה חודש לפני הגר. הגר פחדה מן הטיסה הארוכה לבדה עם הילדים ואמה הצטרפה אליה ולאחר מכן נשארה אצלם במשך חמישה שבועות. הצטרפותה של זו הייתה חשובה מאד. בהמשך ישבה חלק מן הזמן עם הילדים בשבועות הראשונים בגן ובבית הספר, ושיחררה מעט את הגר מעולו של התפקיד. ובכלל, ההורים הקפידו להגיע מידי פעם לביקור. פעם אמה של הגר, פעם אביה, ופעם הוריו של גלעד. בדירה היה צפוף אמנם, אבל היה כייף גדול לכולם. הם הרבו לטייל, וההורים מימנו את הכול כדי להשאיר בידי הילדים רזרבות כספיות".
בהצלחה!
פרטים נוספים באתר: http://www.relocation-book.co.il
